"יהודים דוברי רוסית" במערב: הסתגלות כפולה בקהילות אמריקה וישראל

ילדיהם של מהגרים מברית המועצות לשעבר (מה שמכונה דור ה-1.5), שגדלו בארצות הברית, בקנדה או בישראל, מוצאים את עצמם לא פעם במלכודת זהות משולשת. הם דתיים עמוקות, הם מובנים מנטלית בחברה המערבית, אך תרבות המשפחה שלהם (הרקע הסובייטי של ההורים) הופכת אותם ל"אחרים" בעיני הקהילות המקומיות.

הקשר מהרשת: "רוסים" מדי בשביל האמריקאים, אמריקאים מדי בשביל ה"רוסים"

משפחות בעלות עבר סובייטי שומרות פעמים רבות על קוד תרבותי ייחודי: ציפיות גבוהות בתחום ההשכלה, בקיאות בספרות, סגירות מסוימת כלפי זרים ודגש חזק על קשרי משפחה.

קול מהרשת:

"גדלתי בניו יורק, המשפחה שלי הגיעה מאודסה בשנות התשעים. אני שומר מצוות לחלוטין ולמדתי בישיבה אמריקאית. אבל בפגישות עם בחורות אמריקאיות ממשפחות אורתודוקסיות ותיקות אני חש מחסום. ההורים שלהן מביטים בהוריי כעל 'לא כשרים מספיק', פשוט מפני שלאמא ולאבא שלי יש מבטא והם אוהבים את הקלאסיקה הרוסית. בעיניהם אנחנו עדיין 'סובייטים'. מצד שני, כשאני מנסה להכיר בקהילה דוברת רוסית בלבד, חסרים לי הפתיחות והסדר שאליהם התרגלתי בסביבה האמריקאית. אנחנו כאילו תלויים בין העולמות."

המבט הפסיכולוגי: זהו משבר של זהות מרובה. למועמדים כאלה יש רקע ייחודי ועשיר, אך מערכת השידוכים השמרנית לעיתים קרובות אינה יודעת לאיזו משבצת לשבץ אותם. הלחץ הפסיכולוגי מוכפל: יש לעמוד בסטנדרטים הנוקשים של דתיות הקהילה ובו-זמנית להחליק את החיכוכים התרבותיים בין הורים בעלי עבר שונה.

במה טמון כוח-העל של הדור הזה?

נצלו את הגמישות כיתרון. אנשים בעלי רקע כזה ניחנים ביכולת הסתגלות מדהימה ובאופקים רחבים. הם מסוגלים להבין הן את דקויות המנטליות האמריקאית או הישראלית והן את עומק התרבות האירופית.

חפשו שותפים תואמי-נפש. השידוכים הטובים ביותר לדור ה-1.5 נרקמים פעמים רבות עם ילדי מהגרים אחרים, או עם בני זוג ממשפחות מקומיות בעלות תרבות אינטלקטואלית גבוהה, החופשיות מדעות קדומות מקומיות.