הצד האפל של "הצניעות המוחלטת"

"גדלתי בקהילה מאוד סגורה ומחמירה בשיקגו. מגיל עשר הוטמע בי שצניעות אינה רק אורך החצאית, אלא שליטה מוחלטת במחשבות. אסרו עלינו אפילו להביט לכיוון של בנים, וכל שיחה על הגוף נחשבה למשהו מטונף. לפני החתונה עברתי קורס כלות, אבל הוא כלל אך ורק את הלכות הטהרה (נידה) היבשות. על מהי קרבה אמיתית ועל הפסיכולוגיה של הגבר — לא נאמרה מילה אחת.

והנה — ליל הכלולות. בעלי הוא בחור נפלא ועדין, הוא אינו אשם בכלום. אבל כשהוא ניסה לחבק אותי, נתקפתי בהתקף חרדה קשה ביותר. הגוף שלי פשוט נחסם. המוח שלי, שאומן במשך 11 שנה במצב של "גבר הוא חטא וסכנה", לא הצליח להתחלף בהינף יד בערב אחד אחרי החופה. בכיתי בשירותים שלוש שעות, מרגישה אשמה ופגומה. נדרשו לנו חצי שנה של עבודה עדינה עם פסיכולוג משפחתי כדי שאפשר יהיה פשוט להפסיק לפחד מבעלי שלי. אסור לחנך בנות מתוך פחד מהפיזיולוגיה, אחרת קדושת הנישואין הופכת לסיוט."