קורבן למען שאיפותיו של אחר

"בעלי הוא אברך מוכשר (תלמיד חכם) שמבלה את כל היום בכולל. לפני החתונה בשיקגו הסכמתי למודל הזה: אני מכבדת בכל ליבי את התורה ורציתי שבעלי ילמד. מצאתי עבודה טובה בסוכנות שיווק כדי לפרנס אותנו.

אבל המציאות התבררה כקשה הרבה יותר מההרצאות היפות על 'אשת הצדיק'. אני עובדת בפרך תשע-עשר שעות ביום, חוזרת הביתה מתה מעייפות, ועדיין מוטלים עליי הבישול, הניקיון והקניות. בעלי מגיע בערב ואומר שהוא מותש רוחנית אחרי דיונים מפרכים על הגמרא, ונשכב על הספה. משפחתו מביטה עליי מגבוה ומזכירה לי שאני 'חייבת לשמור על מנוחתו למען שליחותו הגדולה'. כשרמזתי לבעלי שקשה לי ואולי כדאי שייקח עבודה צדדית לכמה שעות בשבוע, הוא נעלב והאשים אותי בחוסר אמונה. אני מרגישה לא כאישה אהובה אלא כספונסר של נוחותו הרוחנית של אחר, שכוחותיו וצרכיו שלה לא מעניינים אף אחד."