תחת זכוכית המגדלת של עיר קטנה

"לבנות חיים אישיים בברוקלין, שם אף אחד לא מכיר אותך — זה דבר אחד. לחפש שידוך בעיירה קטנה בפריפריה, שם הכול גלוי לעין — זוהי רמת גיהינום אחרת לגמרי.

די בכך שאצא לפגישה ראשונה עם בחורה בבית הקפה ההגון היחיד בשכונה שלנו, וכבר למחרת כל הקהילה יודעת על כך. בתפילת שחרית ניגשים אליי גברים וקורצים, ואת אמא שלי חוקרים בחנות: 'נו, מה נשמע אצל גבריאל? ראינו אותם יחד. מאיזו משפחה היא? יהיה המשך?' אם אחרי שתי פגישות אני מבין שהבחורה לא מתאימה לי וסוגר את השידוך, מיד מתחילים לגנות אותי בלחישות: 'אוי, גבריאל כל כך בררן, מבלבל לבחורות את הראש, יביא את עצמו לגיל שלושים בלי להתחתן.' השקיפות המוחלטת הזו של החיים שוללת מהתהליך כל אינטימיות. אתה לא יכול פשוט להכיר אדם בנחת — אתה חייב להציג מופע מול קהל של מאתיים שכנים."