התבנית המנופצת

"בישיבה סיפרו לנו הרבה על הבית היהודי האידיאלי (בית נאמן). בדמיוני נוצרה דמות ברורה, כמעט בדולחית, של אשתי לעתיד: שקטה, תמיד רגועה, מדברת אך ורק בקול רך, עסוקה רק בענייני רוח ובית.

הכלה שלי הפכה להיות בחורה שהפכה את התבנית הזו לחלוטין. היא חיונית להפליא, רגשית, יש לה חוש הומור נפלא, היא יכולה לצחוק בקול רם ומתה על ויכוחים בנושאים אינטלקטואליים. אמא שלי אחרי הפגישה הראשונה הייתה בהלם: 'ברוך, היא אקספרסיבית מדי, היא לא מתאימה לסטנדרטים של המשפחה שלנו!' בהתחלה אני בעצמי הייתי לחוץ נורא וניסיתי במחשבה 'לסתת' אותה כך שתתאים לאידיאל הפנימי שלי. ואז ראיתי כמה היא דואגת לאנשים בכנות, כמה טוב לב ויושר אמיתיים ולא מעושים יש בה. הבנתי שה'אידיאל' שלי מההרצאות היה פשוט תמונה חסרת חיים, רובוט. האדם האמיתי התגלה כעמוק וטוב הרבה יותר. הנישואים שלנו הם ניפוץ הסטריאוטיפים שלי, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי."