מלכודת "הקרון האחרון"

"בקהילה שלי, אם הגעת לגיל 25 ואת עדיין לא נשואה, מתחילים להביט בך ברחמים, כאילו את חולה אנושה. עד גיל 28 הרחמים האלה מתחלפים בפניקה שקטה של כל הסובבים. בכל סעודת שבת הקרובים נאנחו, ואמא בכתה בטלפון והתחננה שאוריד את רף הדרישות שלי מהבחורים.

תחת הלחץ הנורא הזה הסכמתי להינשא לאדם שכלל לא התאים לי. בפגישות ראיתי שהוא קר, אנוכי ואינפנטילי לחלוטין, אבל הקול הפנימי שלי, המבועת מן הקהילה, צעק: 'תסכימי! את כמעט בת 30, לא יהיה טוב מזה, זה הסיכוי האחרון שלך, אחרת תישארי לבד לנצח!'. התחתנו. זו הייתה השנה הנוראה ביותר בחיי. הרגשתי כל כך בודדה ואומללה בדירה הזו עם אדם זר לי, יותר מאי פעם כשהייתי רווקה. התגרשנו אחרי שנה. עכשיו אני יודעת בוודאות: להישאר לבד זו אינה טרגדיה. הטרגדיה היא להתעורר ליד מישהו שאת לא מכבדת, רק מפני שפחדת מתקתוק השעון של אחרים."